הגדלת חזה הייתה ועודנה אחת מההליכים הפלסטיים הנפוצים ביותר בעולם. למעשה יותר מכ-10 מיליון נשים בעולם עברו הגדלת חזה.
קיימות מספר אופציות עיקריות להגדלת חזה:
האופציה הנפוצה ביותר הינה הגדלת חזה בשתלי סיליקון. בנוסף בארצות הברית ישנה אפשרות של שימוש בשתלים הממולאים במי מלח נפוץ (חסרונם העיקרי של שתלים אלו בתחושה הלא טבעית ובאם קיים דלף השד מתרוקן באופן פתאומי). שתלי הסיליקון בדור הנוכחי ממולאים בסיליקון ג׳ל בדרגת קשיות המשתנה בהתאם לבקשת הפציינט עם מעטפת סיליקון גמישה. מרקם הג׳ל מיוצר בצמיגות כזאת שגם אם המעטפה נקרעת השתל אינו נשפך ונודד, כך שצורתו הבסיסית נשמרת גם במצב של קרע.
המעטפת יכולה להיות חלקה, מחוספסת או בעלת חספוס מיקרוני. יתרון החספוס בהדבקות השתל לרקמות סביבו. שתלים חלקים לעומת זאת בעלי תחושת מגע רך יותר. כיום גם קיימים שתלים בעלי צ׳יפ פנימי היכולים לתת לבודק את פרטי היצור ואף לדווח על קרע, גם כאשר השתל בגוף האישה.
השתלים יכולים להיות מוחדרים דרך הקפל התת שדי (השיטה הנפוצה בעולם), או דרך חתך סביב הפיטמה (שמעלה סיכוי לזיהום) או דרך חתך בבית השחי (הקשה ביותר מבחינה טכנית. (קיימת גם החדרה אנדוסקופית של השתלים דרך הטבור, בשתלי מי מלח).
בשיטה הנפוצה ביותר של הגדלת חזה השתל מוחדר דרך חתך של כ-4 ס״מ, בתוך הקפל התת שדי, כיס מיוצר מעל או מתחת לשריר החזה הגדול (pectoralis major). יתרונו העיקרי של מנח שתל מעל השריר בחוסר כאב היחסי וההחלמה הקלה, מתאים בעיקר לנשים מלאות. יתרונו העיקרי של מנח שתל תחת השריר, בחוסר נראות של השתל תחת העור (כיוון שהשריר מחסה את חלקו העליון ומהווה ריפוד נוסף מעל השתל, מעבר לעור ולשומן), בהפחתת התקשות קופסית (תופעה המתבטאת בנוקשות של השד עקב יצירת ״צלקת״ היקפית סביב השתל, בכעשרה אחוז מהמנותחות).
בעבר היה מומלץ להחליף את השתל כל עשר שנים, בשתלים המתקדמים של ההווה ההמלצה להחליף את השתל רק במקרה של חירור, תזוזה או התקשות קופסית.
גודל השתל נקבע בייעוץ עם התחשבות ברצון הפציינטית, מימדי גופה. כמו כן ניתן לבחור בשתל עגול (הנותן מראה עגול ומוחצן יותר), או שתל אגסי (אנטומי) המקנה מראה טבעי יותר. השתלים יכולים לבוא עם פרופיל גבוה (שמחצין את מלאות השד בקוטבו העליון), בינוני או נמוך.
שתלים גם בשימוש בשחזורי שדיים שלאחר כריתות שד.
בתמונה: הגדלת חזה בשתלי סיליקון עגולים, פרופיל גבוה, 300 מיליליטר.
אופציה נוספת להגדלת השד הינה השתלת שומן עצמוני. שומן נשאב מהבטן, מותניים, ירכיים או מכל אזור בו הוא אינו רצוי ומוזרק לשד.
יתרון שיטה זאת הוא העובדה כי אין גוף זר ואין אופציית דחייה כיוון שהשומן הוא של הפציינטית עצמה. חסרונה העיקרי של שיטה זאת שכמחצית השומן שמוזרק נספג. כך שבסיום הניתוח השד גדל, אך לאחר כ-4 חודשים חלק גדול מהנפח נסוג. לפיכך פעמים רבות מבוצע ניתוח נוסף כדי להשיג את התוצאה המיוחלת. שיטה זאת מומלצת למי שרוצה בהגדלה קלה עד בינונית, בעלת מראה טבעי. שיטה זאת בשימוש גם במקרים שלאחר שחזורי שד בעקבות סרטנים, אם להשוואת גודלם או תיקון שקעים שלאחר כריתת הגידול.
בתמונה – הגדלת חזה ב-200 סמ״ק של שומן עצמוני שנשאב מהבטן, מותניים וירכיים.
אופציה נוספת להגדלה של עד כ-100 סמ״ק לשד, הוא השימוש בחזיית Brava, חזייה מפלסטיק בעלת וואקום המושך את הרקמה וגורם ליצירת רקמה נוספת. המתקן מונח על השד לפי פרוטוקולים של מספר שעות יומיות למשך מספר שבועות. חסרון שיטה זאת בכאב, בחוסר הנוחות ובזמן הרב יחסית הדרוש עד לקבלת התוצאה.
אופציה נוספת הינה שימוש בחומרי מילוי כדוגמת חומצה היאלורונית. החומר מוזרק את השד ומגדיל אותו לתוקפה של כשנה. חסרון שיטה זאת בהפרעה בפיענוח ממוגרפיה בעלות הגבוהה יחסית של החומר ובתוצאה הזמנית.
קיימת גם הגדלת שד למספר שעות בלבד, כאשר לשד מוחדרים מי מלח איזוטונים. מי המלח מנפחים את בשד למספר שעות. כאפקט ״סינדרלה״, השדיים חוזרים לנפחם המקורי לאחר כחצי יממה.