אבי שהיה חרש עץ (נגר) בנה את בית העסק שלו (הנגרייה) בחצר האחורית ואת ביתנו בחזית המתחם, במו ידיו.
בשנת 2015, לאחר שחזרתי למקורות ועזבתי את ביה"ח "סורוקה" שבבאר שבע, החלנו בהפיכת הנגרייה למרפאה ייחודית.
אבי, אנוכי, גיסי, חברי ושאר מכריי הקרובים החלנו בבניית הפרויקט.
השלד אמנם היה קיים. אך למעט קירות חשופים וגג אסבסט מיושן לא היה דבר. הנגרייה הייתה למעשה מחסן מוזנח ונטוש כשני עשורים. המבנה היה עמוס בדלתות מטבח ישנות, פרי ידיו של אבי וכן מכונות, ברגים, פלטות, עתיקות. ג׳אנקיאדה מאובקת ופרוצה לכל.
תחילה הגיתי תוכנית עבודה מסודרת לפי שלבים הגיוניים לבנייה. לפי אותה תוכנית החלנו בהריסת הקירות, בניית מערכת החשמל והמים וכמו כן ריצוף בטון מוחלק. את גג האסבסט החלפנו בגג לוחות מתכת עם בידוד קלקר וגם את התקרה ציפיתי בלוחות קלקר בגבהים שונים.
אבי בנה בשארית כוחותיו האחרונים ובעזרתי את הריהוט העיקרי, אותם תכננתי ועיצבתי בעצמי. השתמשנו בכל שאריות העצים והקרשים הישנים לבניית חיפוי עץ על הקירות בדומה לשעטנז של דק.
מצאנו אקווריום גדול זרוק בפאתי סביון. סביבו בנינו ארון קיר מודולרי, המצפה אותו ונחבא בתוך החלל. האקווריום פונה מצד אחד לחדר הקבלה ומצד שני לחדר הטיפולים, והפך לציר שמחבר בין העולמות.
בהבלחה של שנייה עלה במוחי רעיון נוסף: להשתמש בכל שאריות דלתות המטבח ואוסף העתיקות המוזנח, וליצור מהם חיפוי קיר גדול בחדר הטיפולים.
השתמשנו בריהוט עתיק מעזבונם של הוריי, באופן אקלקטי ולא מתאמץ.
בחדר הטיפולים ניצב שולחן דני עתיק, הדומה באופן מפתיע לשולחן נשיא ארצות הברית.
לצידו השארתי את הסדן העצום של אבי, המשמש כיום כשולחן צד לנוי – זיכרון חי שממשיך ללוות את החלל.
את הארון הגדול חיפיתי יחד עם בתי הקטנה בציפוי בטון אמיתי. זאת לאחר ניסיון צביעה ראשוני שבוצע על ידי בעל מקצוע, אך לא תאם את רצוני וגרם לארון להיראות כבטון מזויף. היה ברור לי שאין תחליף לאותנטיות.
עוד בילדותי, בקדמת הנגרייה, עמד עץ אגוז עתיק. עץ שהשיל כמויות עצומות של עלים וגרם לחסימת המרזבים. עם הרצון להקים בריכת נוי גדולה בחזית הקליניקה, החלטתי להקריב את אותו העץ.
אחותי כמעט ש"רצחה" אותי כששמעה על כך, ונרגעה רק לאחר שהבטחתי לה שהעץ יחיה איתנו לעד.
בחדר הקבלה הנחתי בול עץ ענק כפסל סביבתי מתחת לאקווריום. בתוך האקווריום עצמו שובצו גזעים דומים, כהמשך ישיר לסיפור.
בחלל הקבלה מוקמו שלושה שולחנות זהים בגדלים שונים, וספה זהה במבנה שלה, כדי ליצור זרימה והרמוניה.
כחובב טבע מושבע, הנחתי במבוקים על ויטרינה פנימית, כאשר מפל מים זורם עליהם ומכניס תנועה ורוגע.
לאורך השנים עסקתי כתחביב בציד פרפרים, ואספתי מגוון עצום ומרהיב של פרפרים בצבעים מיוחדים וממקומות שונים בעולם. את האוסף כולו הקרבתי לטובת תמונת ענק, ובה המילה JOY.
את אותיות הענק שיבצתי בפרפרים עצמם – הקרבה שהפכה ליצירה.
כמחווה נוספת, השארתי את המאוורר התעשייתי הישן של אבי, כהצדעה וזיכרון לפועלו.
את החדר היוצא מחדר הטיפולים הפכתי למעין ספא קסום. במרכזו ג׳קוזי ענק, מחופה בדק אלון, המתכתב עם השפה העיצובית של הקליניקה כולה.
מנגד לחדר האמבטיה נמצא חדר נוסף המשמש כמשרד. בו ארון תשבץ ייחודי שעיצבתי, אשר אבי ואני בנינו יחד. את התאורה בחדר עיצבתי בעצמי – מנורות הנופלות מהתקרה, מלאות במסמרים ומגנטים מאותם חומרים שנותרו מהנגרייה הישנה של אבי.
בין שני החללים יצרתי פטיו פנימי מינימליסטי. דרכו החדרתי את השלווה מבחוץ פנימה, בהשראת המזרח.
בנינו בריכת דגים מאבן, שגבה עשוי מצפחה ירוקה, עליה מטפטפים מים ישירות אל הבריכה, המלאה בדגי נוי ונופרים.
מול הבריכה הצבתי בול עץ עצום מאותו עץ אגוז, כמעין ספסל מנוחה המשמש גם כפינת התרגעות ועישון. הכול מונח על מרבד חלוקי נחל בגוונים אפורים.
את שירותי האורחים חיפינו בבזלת שחורה, ובהתאמה נבחרו כלים סניטריים בצבע שחור. פיסת גזע מאותו עץ אגוז עתיק נצבעה והפכה לאוחז נייר טואלט, כחלק בלתי נפרד מהעיצוב.
אל פתח הקליניקה מוביל גשר זכוכית מחוסמת, המונח מעל בריכה שחורה. הגשר נושק למים, וכל אדם הנכנס לקליניקה הולך באופן ממשי על המים.
בחצר שתלתי את אוסף הקקטוסים שלי, שבשיאו כלל מעל אלף עציצים. לצידם שתלנו צמחייה טרופית להשלמת המראה.
בכניסה למתחם הקמנו מחדש את שער בית אמי, שנלקח מבית סבי וסבתי שברמלה. את חיפויי החומה יצרנו מקקטוסי כיסא החותנת.
בנינו במו ידינו קליניקה אינטימית, חמה וירוקה, המחברת בין ישן לחדש, ומשלבת עץ, ברזל, בטון, מים וזכוכית – תוך מחזור חומרים ומתוך כבוד לזיכרון.
הקליניקה היא סוג של סטודיו ומוזיאון, שנועד ליצור אווירה חמה ומחבקת.
הנכם מוזמנים. אפילו סתם לקפה.
(או בוטוקס).
