ניתוח מאמי מייקאובר

מהו ניתוח מאמי מייקאובר?

מאמי מייקאובר (Makeover Mommy) הוא מונח שמקורו בארה“ב, המתאר תהליך השבת הגוף למבנה ולצורה שהיו לפני ההריונות והלידות. במהלך ההיריון הבטן מתרחבת עקב נפח התינוק ונוזלי מי השפיר, השדיים גדלים עקב בלוטות החלב והחלב עצמו. לאחר הלידה, נפח הבטן פוחת במהירות, והשדיים נפוחים עד לסיום ההנקה, שלאחריה הם מאבדים נפח באופן ניכר. תהליכים אלה מחריפים בהריונות חוזרים, הריונות מרובי עוברים, השמנה במהלך ההיריון וריבוי מי שפיר.

העור, שגדל משמעותית בזמן קצר, לרוב לא מצליח לחזור למצבו הקודם, מה שמוביל לעודפי עור, סינר עורי הנופל מעל אזור הערווה, קמטים, סימני מתיחה, טבור מוסתר ועור רפוי בצדי הבטן התחתונה. השדיים נוטים כלפי מטה, הפטמות מורחבות ונפולות ויש ריקון בנפח החלק העליון של החזה. הפתרון הנפוץ הוא ניתוח מתיחת בטן והרמת חזה, עם או בלי שתלי סיליקון.

למי מתאים ניתוח מאמי מייקאובר?

ניתוח זה מתאים לנשים שסיימו את תקופת הלידות ואינן מתכננות הריון נוסף, ה סובלות מחזה נפול ובטן רפויה. הוא מתאים גם לנשים שמתכננות הפסקה ארוכה בין הריונות ורוצות לשפר את מראה גופן לתקופה מסוימת (5 עד 10 שנים בין הריונות). אין טעם לעבור את הניתוח אם האישה מתכננת הריון נוסף בטווח של 1-3 שנים, שכן תוצאות הניתוח עלולות להתבטל לאחר ההיריון הבא.

כמה זמן לאחר הלידה ניתן לעבור את ניתוח המאמי מייקאובר?

אין הנחיות ברורות בנושא. בארצות הברית למשל, ישנם מקרים שמיד לאחר ניתוח קיסרי מבצעים מתיחת בטן, אך מומלץ לסיים את ההנקה ולהמתין כשלושה חודשים כדי לאפשר לעור להתכווץ.

לגבי הבטן, מומלץ להמתין לפחות שלושה חודשים עד להתייצבות המשקל. הזמן האידיאלי לניתוח הוא בין חצי שנה לשנה לאחר סיום התהליך.

הכנות לקראת ניתוח מאמי מייקאובר

• יש להימנע מתרופות לדילול דם (כגון נורופן, אדוויל, נקסין, אספירין) כ-10 ימים לפני הניתוח, אם ישנם כאבים כלשהם, ניתן להשתמש באופטלגין ואקמול.
• יש להפסיק צריכת תוספים טבעיים העלולים לגרום לדילול דם (כורכומין, כדורי שום, ערבה, גינקו וכדומה) כ-10 ימים לפני הניתוח.
• יש לבצע ספירת דם, תפקודי קרישה, כמיה קצרה ובדיקות נוספות בהתאם לגיל ומצב הבריאות.
• צילום חזה – מעל גיל 50 או למעשנים מעל גיל 40.
• בדיקת א.ק.ג – מעל גיל 40
• אדם הסובל ממחלות רקע (סוכרת, בעיות לבביות, בעיות קרישה וכד’) זקוק לאישור הרופא המטפל המומחה (פנימאי, קרדיולוג, המטולוג וכד’ בהתאם למחלת הרקע(.
• אין לעשן במשך 6 שבועות לפני הניתוח ו-4 שבועות אחריו. כולל, סיגריות אלקטרוניות, מאיידים, גראס וכיוצ”ב. עישון מגביר את הסיכון לנמקים, פקקת ורידים, קרישי דם, זיהומים, פעירת פצעים בשיעור של פי 100-1000.
• אין להשתזף לפחות שבועיים טרם הניתוח.
• מומלץ להשתמש בחגורת בטן כחודש לפני הניתוח כדי להרגיל את הגוף ללחץ תוך-בטני גבוה ולהפחית סיכון לפקקת וקרישי דם.
• יש להימנע מדיאטה חריפה טרם הניתוח )עלולה לגרום לחוסרים תזונתיים וחוסר חלבון בדם, שעלול לגרום לבעיות בריפוי פצע(.
• כמו כן להימנע מה שמנה מואצת לפני הניתוח, ההמלצה היא חצי שנה לפחות של משקל יציב (תנודה של 5 ק”ג לכאן או לכאן, נחשב תקין).

באילו אזורים מטפלים בניתוח מאמי מייקאובר?

הניתוח מטפל בבטן ובחזה. הבטן נמתחת, שומן נשאב ממנה והשרירים מהודקים. הטבור, שהוסתר מתחת לקפל עור, מעוצב מחדש.

הבטן התחתונה עוברת תהליך דומה, הפות מורם, דבר המקנה לו מראה צעיר יותר, המותניים נשאבות ומוצרות (קשירת שרירים), החזה מורם, מקבל נפח בקוטב העליון ולעיתים קרובות מופחתת המלאות באזור בית השחי. הפטמות והעטרות ממוקמות מחדש בהתאם לצורך.

כיצד מתבצע ניתוח מאמי מייקאובר בפועל?

לפני הניתוח ולפני הסימונים, מתחילים בצילום, הבטן והשדיים נבדקים ומסומנים בטוש סטרילי, עם סימון לחתך הבטני התחתון גבול הערווה, לפי קווי המתאר.

הסימון עולה לאורך המפשעות עד למותניים ונפגש עם הסימון של החתך הבטני העליון.

סימון החתך הבטני העליון נעשה לפי הערכה למניעה של מתיחת יתר (מהמותן עד בדרך כלל לגובה הטבור וחיבור הקצוות הצידיות לסימון התחתון, כך שמתקבל בסופו של דבר צורת מעוין גדול בעור הבטן, שאותו נסיר בהמשך).

השדיים מסומנים בטכניקה הנקראת “לסוס מנובר” לרוב בחתכים המובילים ל-T  הפוך או עוגן. לאחר הסימונים, הלקוחה מובלת לחדר הניתוח, שכובה על גבה, צינורית עירוי וחומרי הרדמה מוחדרים לווריד.

בזמן ההרדמה, מוחדר צינור הנשמה לקנה הנשימה ומתחילה הנשמה מלאכותית. לאחר כיסוי וחיטוי ה אזור הניתוחי כמקובל, מוזרקים חומרי הרדמה מקומית לסימונים (להפחתת הכאב בזמן הניתוח ובכך צורך בפחות סמי הרדמה כלליים) המכילים גם חומרים נוגדי דימום לאזור המותניים והבטן העליונה.

שומן נשאב מהבטן העליונה והמותניים, בסכין מנתח מבוצעים חתכים לפי הסימונים התחתונים ובעזרת מלחם חשמלי נצרבים כלי הדם. העור מופרד בין שכבות השומן התת עורי והשרירים ועד לסימון העליון. שולחן הניתוח מקופל ב 30 מעלות.

העור מוסט מטה ונבדק עד כמה ניתן להסיר ממנו ללא מתיחה יתר על המידה. על ידי חתך של הכישור הגדול, העור המיותר בצורת מעוין מוסר, תוך כדי השארת הטבור במקומו, כאשר הוא מופרד מהעור סביבו כ”אי בלב ים”. לאחר מכן מבוצעת צריבת כלי הדם שמעל שרירי הבטן למניעת דימומים.

בהמשך מיוצרת תעלה לכיוון עצם מפתח הלב כדי שיהיה ניתן לקשור את השרירים הישר בטנים (שרירי ה”קוביות”) אלה לאלה, לכל אורכם (תהליך הנקרא פליקציה) להדק ועל ידי כך לדחוק את הבטן פנימה ולהצר את המותן.

העור הנותר של הבטן העליונה מוסט מטה ונתפר בתפרים מתכלים (המעויין נסגר על לכדי קו בודד בשיפולי הבטן, בצורת כידון אופניים).

הטבור שנקבר תחת מתלה העור מיולד מחדש דרך חור במתלה הבטני (ככפתור המושחל לפרח). נקז נשאר בערווה, תפקידו לנקז את הנוזלים העלולים להיאגר בחלל הניתוחי.

בסיום ניתוח מתיחת הבטן, המנתח עובר לניתוח השדיים. בשדיים קיימות אפשרויות ניתוחיות רבות בהתאם לנראות החזה. לחזה נפול – הרמה, לחזה נפול ומרוקן – הרמה והגדלה, לחזה גדול ונפול – הרמה והקטנה וכו’.

הניתוח הנפוץ ביותר הוא הרמת חזה. בהרמה בלבד מבוצע בדרך כלל חתך לפי הסימונים בצורת T הפוך או עוגן, רקמת חזה מוסרת מהקוטב התחתון, בעיקר ברבע התחתון החיצוני, העטרה מוקטנת ומבוססת על מתלה שומן עליון מרכזי.

העטרות והפטמות מוסתות למקומן החדש הגבוה יותר ממקומן טרם הניתוח, מתלי העור נסגרים בתפרים עם חוטים נספגים, בדרך כלל לא מושאר נקז בחזה.

הפצעים הניתוחיים בבטן ובחזה נחבשים בפלסטרים מנייר ולטבור מוחדר פד גזה וזלין. המנותחת נחבשת במלבוש לחץ וחזיית ספורט. כאשר הצוות הרפואי מעיר אותה מההרדמה, צינור ההנשמה מוסר והיא נשארת ללינה בביה”ח תחת השגחה צמודה עד למחרת בבוקר, ומשתחררת לאחר מתן שתן וערנות מלאה.

סיכונים וסיבוכים אפשריים בניתוח

כ-%10 מהמנותחות עלולות לחוות סיבוכים קלים, כגון מורסות קטנות, צלקות מורמות או זיהומים מקומיים. כ-1% מתרחשים סיבוכים חמורים יותר נדירים ה עלולים לכלול נמקים בעור, זיהומים חמורים או קרישי דם, המצריכים אשפוז בטיפול נמרץ ו/או ניתוח חירום.

מורסות וכיבים קטנים כתגובה לחוטי התפירה – נפוץ ביותר. הקשרים של החוטים מהווים כר טוב להתפתחות חיידקים עקב שטח הפנים הגדול שלהם, בעיקר בתפרים שטחיים, מה שמתבטא בהפרשת מוגלה בכמות קטנה וכיבים זעירים. הטיפול הוא במשחות אנטיביוטיות או חבישות מתקדמות כמו אקווהסל או סילברסל. הכיבים והמורסות עוברים לאחר מספר שבועות.

צלקות היפרטרופיות – נפוץ בעיקר בנשים ממוצא מזרחי, או בנשים עם גוון עור כהה וג’ינג’יות. מתבטא בצלקת מורמת, נוקשה, כואבת, רחבה ואדומה, כחבל המונח על העור. בעיקר בחתך הבטני המרכזי, בטבור, בחתך האופקי המרכזי מתחת לחזה וסביב הפטמות. מטופל בחבישת לחץ, יריעות סיליקון, פלסטרים מנייר (יעיל באותה מידה), בהזרקת סטרואידים, וטיפול בקרן אור/לייזר. לאחר טיפול, חולף כעבור מספר חודשים, ללא טיפול, חולף לאחר שנה עד שנתיים.

צלקות קלואידיות – נדיר למדי. תמונה קלינית דומה לצלקת היפרטרופית, רק חמור ונרחב יותר (מתנהג כגידול שפיר החורג מגבולות החתך). טיפול דומה, בנוסף לכריתת צלקת, קשה ריפוי ולעיתים נשאר קבוע. – פעירת פצעים – נובע ממתיחת יתר ולעיתים מצב משני לזיהום. פעירות קטנות )פתיחה של קו התפרים בגדלים של 2-3 ס”מ( נפוצה למדי. בדרך כלל מטופל בסגירה מאוחרת )לאחר כשבוע שבועיים, שהפצע התנקה תחת טיפול במשחות אנטיביוטיות או חבישות מתקדמות) לעיתים נפתח מחדש גם לאחר הסגירה וברוב המקרים ממתינים עד שהפצע ייסגר מעצמו.

זיהום – סיבוך לא נדיר המתבטא לעיתים בהפרשות מוגלתיות, אודם בעור, כאב חדש, פעירה מאוחרת של פצעים. נובע מחדירת חיידקים לפצע/החלל הניתוחי )גם בחיטוי מלא תמיד נשארים חיידקים בזקיקי השערה ובלוטות החלב והזיעה. חיטוי הורג כ %99 מחיידקי העור). הזיהום נפוץ יותר בקרב מעשנות. לזיהום קל של אודם עורי בלבד וחום מקומי, טיפול באנטיביוטיקה ומשחה מספק בדרך כלל. בזיהום עמוק, יש לנקז את המוגלה ולהטרות אם קיימת רקמה נמקית ואשפוז עם מתן אנטיביוטיקה תוך ורידי.

נמקים קטנים בעור – סיבוך לא נדיר, מתבטא בעור בריא שהופך לעור נמקי (“מת”) אופייני לאזור החתך הבטני המרכזי מעל הערווה ולחיבור בין שלושת זרועות ה T ההפוך בחתכים בחזה (צומת ה -T) שם אספקת הדם מופרת ורחוקה. נמק עורי לעיתים הינו מצב משני לזיהום ומתח רב על העור. בדרך כלל הנמקים הינם מספר סנטימטרים מועט ואז הטיפול הוא הטריה (ניקוי והסרה של הרקמה הנמקית עד לרקמה בריאה ומדממת), חבישות אנטיביוטיות וכאשר הפצע מוכן, ניסיון סגירה בתפירה מחדש או בחבישת VAC (חבישה עם מערכת ספוגים אטומה וצינורות המחוברים למנוע יניקה ששואב את ההפרשות ומעודד צמיחת רקמה חדשה וצמצום פעירת הפצע). במקרים של נמקים גדולים (כגון נמק של כל עור הבטן-נדיר ביותר) הטיפול זהה לטיפול בנמקים קטנים ובנוסף יש צורך בסגירה עם שתלי עור הנלקחים מאזורים אחרים בגוף.

סרומה – הצטברות נוזלים בחלל הניתוחי. סיבוך די נפוץ. נובע מהצטברות נוזלים בחלל הניתוחי. בסיום הניתוח מושאר נקז, ולעיתים לאחר הסרתו החלל מתמלא בנוזל המנפח את האזור, יכול להפוך לכרוני ואף להזדהם. הטיפול בסרומות קטנות הוא ניקוז במחט או החדרת נקז מחדש. לעיתים רחוקות מאוד של סרומה כרונית יש צורך בניתוח להסרת הרקמה שיוצרת אותה.

נמק טבור – נדיר. בדרך כלל מסתדר מעצמו, לעיתים רחוקות יכול להתבטא בה היעלמותו של הטבור, מקרה המצריך שחזור.

מיקום טבור במנח שגוי – בצד, נמוך או גבוה מדי. מטופל בניתוח נוסף לשינוי המיקום.

נמק פטמה – נדיר. מצריך שחזור פטמה.

פקקת ורידים ברגליים – נדיר. נובע מחוסר תנועה והגדלת הלחץ על ורידי הבטן מקשירת השרירים. נפוץ יותר אצל מעשנות ונשים עם עודף משקל. מתבטא בנפיחות וכאב ברגל, שינוי בצבע העור (אדמומיות או חיוורון) חום מקומי. מטופל במדללי דם, עלול להתפתח לקריש דם ריאתי.

קריש ריאתי – נובע מפקקת ורידים ברגליים שהתנתקה ונתקעה בריאות. יכול להתבטא בקוצר נשימה, כאבים בחזה ועלול להוות מצב חירום רפואי. מטופל אף הוא במדללי דם.

פגיעה באיברים פנימיים – נדיר. יכול להיווצר משאיבת שומן החודרת לחלל התוך בטני. מתבטא בכאבים עזים. מספר ימים לאחר הניתוח, חוסר ביציאות, חוסר במעבר גזים והפרשות צואה מהפצע הניתוחי. מטופל בניתוח חירום והשקת מעי מחדש.

סינדרום מדור בטני – נדיר ביותר. נובע מנמקים באיברי הבטן עקב הלחץ התוך בטני המוגבר. מטופל בשחרור התפרים והטרית הרקמות הנמקיות.

קריש שומן – נדיר ביותר – נובע מרקמת שומן החודרת לכלי הדם

מה צפוי בתקופת ההחלמה

בשעות הראשונות שלאחר הניתוח לא תחושי בכאבים רבים, בזכות חומרי ההרדמה המקומיים והכלליים. עם הזמן יופיעו כאבים בבטן עקב קשירת השרירים שיפחתו בהדרגה, לאחר כשבוע הכאבים יהפכו לנסבלים. (כמעט ולא מרגישים כאבים בשדיים).

נוזלים דמיים יתנקזו לנקז שיוסר כאשר יהיו בו פחות מ 25 סמ”ק נוזלים (בדרך כלל לאחר 3-4 ימים) הנפיחות בבטן חולפת לאחר כ 4 – 3 חודשים. ניתן לזרז את העלמות הבצקות על ידי השכרת מכשיר לעיסוי לימפטי (משפר גם את התוצאה) או לפנות למעסה לימפטי מקצועי המומחה בתחום.

בהתחלה העור יהיה מתוח ויצריך הליכה שפופה עם חגורת גב למספר שבועות וסימני המתיחה הנותרים יראו פחות מהבצקות. שטפי דם יתפשטו וירדו מטה לירכיים ולפות. צבעם יהיה סגול ובהמשך ירקרק וצהוב עד שיעלמו (לאחר כשבועיים שלושה).

הפצעים הניתוחיים יחבשו במדבקות נייר ויפלו מעצמם או יוחלפו במצב של הפרשות. הפצעים בהתחלה “ישחקו” עם מעט כיבים שיופיעו לעיתים קרובות ומעט הפרשות. אך לאחר כשבועיים שלושה הם יתייבשו ויפכו לצלקת צעירה.

הצלקת תראה במיטבה כחוט שערה ולאחר מכן תהפוך לשלב ה”כועס” שבו היא תאדים, תתרומם ותכאב, הליך שצפוי להמשך 3 חודשים  לאחר מכן יתחיל שלב הטשטוש, שבמהלכו הצלקת תתבהר ותשטח, שלב זה עלול להמשך שנה וחצי-שנתיים. ניתן לזרז תהליך זה על ידי יריעות סיליקון שמונחות על הצלקת וטיפולים בקרן אור/לייזר.

תוך כמה זמן ניתן לראות תוצאות הניתוח?

תוצאות הניתוח יהיו ברורות לאחר כ-4-3 חודשים, כשהבטן תתמצק והבצקות יחלפו. הבטן תראה מתוחה, רזה וחטובה, סימני המתיחה יוסרו בחלקם הגדול והמותן תהיה צרה יותר.

טווח מחירים של ניתוח מאמי מייקאובר בישראל

טווח המחירים משתנה לפי ניסיונו של המנתח, המרפאה וגורמים נוספים מתיחת בטן קלאסית נע בין 30,000 ל-50,000 ₪.

הרמת חזה – נעה בין 23,000 ל-40,000 ₪ כאשר מבצעים את שני הניתוחים יחד, המחיר יורד ויכול להסתכם ב-50,000 עד 76,000 ₪.